וידוי.
פינות קטומות או מעוגלות עושות לי חום.
אני אדריכלית אורתוגונאלית. אוהבת פינות ישרות.
מיישרת פינות סידרתית. לא מעגלת.
יישמע קצת מוזר, אבל הישר הוא מבחינתי הטבעי עבור האדם המודרני, לפחות בכל הקשור לקורת הגג שלו.
יצא האדם מביתו אל השטחים הפתוחים, אל הטבע, שם ימצא את הצורות האורגניות, הקמורות והאמורפיות.
הלך לבקר במוזיאון ייתכן ויתקל בזוויות חדות וקהות.
אבל (ויש אבל), יש יוצאי דופן. כנראה כמו בכל דבר בחיים.
סיפור אישי.
המקום: דירת פנטהאוז גדולה בתל אביב שסיימתי לתכנן מאפס לא מזמן.
המקרה: לדירה המשגעת קיר פנימי עגול (משותף לדירה ולמבואה הקומתית). עגול בעל רדיוס מטורף. למה?
אדריכל הבניין, אחד עם גחמות כנראה, החליט שהוא חייב קיר עגול.
אפשרות א': לייצר מייד פינה ישרה שתעלים את הרדיוס ולחנוק על הדרך את מפתח הדירה.
אפשרות ב': לזרום עם הגיאומטריה הקיימת לטובת תחושת המרחב והנפש.
עם כל הצער, אני בן אדם הגיוני (ומקווה שאשן בלילה עם הרדיוס הזה).
כמובן שהפכתי את הדפקט לאפקט. תמונות יהיו באתר מתישהו.
מעבר חד לסיפור בינלאומי.
טסה לרגע אל מעבר לים, אל הבלוקים האורבניים של כמה מהערים האהובות עליי בעולם.
מסתבר שכשמדובר בתכנון אורבני, כמה מהפינות האהובות עליי הן דווקא פינות מעוגלות ואפילו פינות קטומות. אפילו הן.
פינות שהן תוצר של גריד התכנון האורבני.
פינות עם ניחוח של קפה פריזאי, של רומנטיקה ספרדית ושל אדרנלין ניו-יורקי.
ממריאים.
פריז, כמובן. היש קלאסי יותר מקפה פריזאי בפינה?!
מקורות: cafe de flor, Le Deux Magots.
ברצלונה והתכנון הגאוני של סרדה. חצרות פנימיות מופלאות וגריד עם פינות קטומות (שכה יהיה לי טוב) לטובת האווריריות.
ניו-יורק-השדרה החמישית. מסיבת גג, אוכל טוב (אני די בטוחה), כוס יין מלאה בקולה (זה מה שאני שותה) ופינה קטומה.
בנין מטיפוס ה"מגהץ" באזור ה-וול סטריט. מתוך האינסטגרם ה- מ ד ה י ם של riri.nyc .
ה - "מגהץ" של מנהטן, הלא הוא בניין פולר. היש יותר אייקון מזה?!
לפעמים גם הטבע מעדיף פינות ישרות. צוק מעלף בנורבגיה.
בחזרה לתפוח הגדול...
"הי, אני טיפאני ואני גרה במגהץ שם ממול. בדיוק בפינה נמצא הבידה שלי. נכנס לשם בול".
והנה לו פוסט שהתחיל בחום והסתיים ברגעים של נחת.
בעייתי העניין הזה של פוסטים שעושים לי בעיקר חשק לטוס. עכשיו.
אקנח בארוחת בוקר, אפרופו טיפאני'ס. ביי.