נעלמתי.
חזרתי.
תירוץ ראשון, שני,...
וזו שוב התקופה בה אני רואה שחורות.
הנמל ריק, הרוחות סוערות, המייל מלא במכתבי הרגעה (מלחיצים!) מבית הספר ומהגן, האינטרנט לא זז לי
ואפילו המקלדת שלי החליטה להשבית את המספר 3.
לכו תבינו.
זה הסינוס הזה של החיים במקום הזה.
עכשיו הוא למטה.
מדינה במאניה דיפרסיה.
דו קוטבית.
כמו השחור. השחור אהובי.
זה שלובשים בהלוויות
זה של החתול המסכן שיורקים עליו ברחוב
זה שסובל מגזענות
זה שמסמל את כל הרע בעולם, את הקודר, את הסוף
זה שמואשם בהקטנת החלל
זה שיש על שמו חור
ומצד שני
זה של השמלה השחורה הקטנה
זה שנשים בוחרות ללבוש לחתונות
זה ששולט בארון הבגדים של אדריכלים
זה ששולט בכדורסל ובריצת 100מ׳
זה ששולט באומה החזקה בעולם
זה הדרמטי, המהפנט
זה שהופך את החלל דווקא למרתק
זה של הסרטים הטובים של פעם
זה שיהיה קלאסי לעולם
זה שאף פעם לא יהיה לי ממנו מספיק
לראות שחורות זה אני.
הפעם בקונוטציות האחרות.
אסקפיזם - אדריכליסטית סטייל.
כמה שחור - ככה יפה. וילה ואלין - שבדיה.
קאלמר, המוזיאון לאומנות מודרנית - נכון - גם בשבדיה.
הירושימה, יפן - "מסגרת"
התאמתם את הבית למכוניות? מקור-טמבלר
מרסיו קוגן האדריכל הברזילאי המדהים - הפעם, וילה בצ'ילה
שחור בחוץ וגם - שחור בפנים
אותי השחור האוסטרלי הזה די מרגיע.
פירות יער שחורים על פנקייק בתיבול קל של מלח לבה שחור. כן. sundaysuppers - עוקבת אחריהם באינסטגרם. שווה.
אודרי הפבורן. קלאסית כתמיד (וכמעט) תמיד בשחור. מודל לחיקוי על זמני.
אני? הכי טוב בכל הזמנים? הצחקת אותי. נו טוב. צודקת. מייקל ג'ורדן האגדי.
ד"ר אייברי ג'קסון. מה ז'תומרת? האנטומייה של גריי!
"ה"אסקפיזם האולטימטיבי שלי. עם צוות הרופאים הכי מוכשר ויפה שיש (לפחות בסיאטל).
ולסיום, אפרופו סיאטל -
soundgarden - fell in black days
תודה שהייתם.
נתראה בימים אחרים.
שלכם,
אדריכליסטית.