״זו קלאסיקה. תנו לי ממנה עוד ועוד״
או
״זה בכל מקום, לעוס ומאוס״
הקו בין השניים הוא לעיתים דק מאוד.
ובזה עוסק סיפורנו היום.
אני מאלה שמשוטטות כל יום בערך בבלוגים ובאתרי עיצוב ואדריכלות.
נתקלת בלא מעט יצירות חדשות.
מקוריות יותר, מקוריות פחות.
לצידן כתמיד גם אלו, שנוצרו להן בעבר ולימים הפכו קלאסיקות.
מתרחקת רגע דווקא מהאדריכלות (אדריכליסטית - מותר לי),
כדי להתמקד בדוגמא קטנה.
ממש קטנה.
בגודל של ציפור.
קבלו את ציפור הבית של ריי וצ׳ארלס איימס.
לא יכולה לספור בכלל את כמות התמונות בהן היא מככבת.
בשלב מסויים הרגשתי שזו קצת בדיחה.
מה, כל מעצבי העולם ומקשטיו לא יכולים בלי הציפור השחורה הזו ?!
התחלתי לאסוף ולשמור כל תמונה שלה.
תחביב חדש. חשבתי לי.
אוסף של ציפורים שחורות וכלל לא נדירות.
סקרנית שכמותי, בדקתי, קראתי וגיליתי . . .
הפתעה ! ! !
הציפור, כך לחשה לי לי ציפור קטנה אחרת, בכלל לא עוצבה ע״י בני הזוג איימס,
אלא נרכשה על ידם בשנות ה-40 מאמן עץ מאילינוי, בשם צ׳ארלס פדרו.
ב-2007 החליטו ב-ויטרה לייצר באופן המוני, את הציפור שכה אהבו האיימסים ושכיכבה בצילומיהם.
ועכשיו אנקדוטת ביניים:
במסגרת חיפושי ריהוט לבית בתחכמוני 6, נווה צדק,
קפצתי לחנות שאני מאוד אוהבת.
בשלב בחירת כסאות שולחן האוכל פסחתי לי ככה על ״ה״כסא של איימס ואמרתי:
״אותו ? אין מצב ! הוא בכל מקום״
ואז ננזפתי. נהדפתי.
״אז מה ?!״ היא אמרה לי. בעלת החנות.
מכאן ואילך שיחה שלמה אודות קלאסיקה מהי.
הודיתי בטעותי. חזרתי בי מהקביעה.
בסופו של דבר לא הזמנתי את הכסא ההוא.
במקרה הזה הוא פשוט לא התאים. נשבעת.
אבל -
קלאסיקה, אמרתי לעצמי, אל תפסלי אותה רק כי ראית אותה כבר בבית אחר.
סוף אנקדוטת ביניים ארוכה.
ומה עם הציפור?
ההיא מתחילת הסיפור.
המטאפורה הקטנה לעולמי שלי.
הציפור המקורית, למרות שעיצב אותה צ׳ארלס פדרו ולא צ׳ארלס איימס,
ציפור העץ, המינימליסטית, השחורה -
זכתה בתואר הנחשק קלאסיקה.
ואני?
חושקת בתואר ולא מואסת בציפור.
אוספת לי (כאן)
עוד
ועוד
ועוד
ועוד
ועוד
* לחיצה על כל תמונה תוביל אתכם למקור *
ולסיכום התובנה המפורסמת של הזוג איימס.
עד הפעם הבאה.
פורשת כנפיים ועפה לי בחזרה לעיסוקיי.
מירב גלן
אדריכליסטית